מבחינתי, לכו להזדיין כולכם. אתם חצופים. מגוחכים.
אני הייתי פה הרבה לפני שיצאתם מאיזו שלולית, אז תראו קצת כבוד. אני ראיתי אותכם יורדים מהעצים, ראיתי אותכם מתחבאים ערומים במערות. אני ראיתי אותכם נבהלים מרעמים, רועדים מקור, משקשקים מאיזה טורף. אני ראיתי אותכם מתים פעם אחר פעם.
ואז התחלתם עם השטויות שלכם. כל הדתות שלכם שוות לתחת. מתי תבינו שאין פה אף אחד אחר חוץ מכם והכוכבים? ואיך זה שתמיד האל שאתם הכי אוהבים הוא אל השמש? מה אתם כל כך סוגדים לשמש הזו? כל לילה היא משאירה אותכם בחשיכה, שתסתדרו. אני היחידי שמנסה לדאוג לכם, לתת לכם קצת אור שתוכלו לשרוד בעלטה. ואתם, נותנים שיקנו אותכם בקלות. תענו לי, כמה בחורות בעולם מסתובבות עם קעקוע של השמש? וכמה עם הירח?
ראיתי אותכם אוכלים את הקקי של עצמכם. קופים פרימטיביים. לא הולכים ישר, לא מסוגלים לנסח משפט. מתלהבים מלתת מכות בראש עם אבנים בשביל לאכול או לפתור בעיות. מיליוני שנים לקח לכם להמציא את הגלגל, במקום להסתכל עלי פעם אחת ברצינות וללמוד. ואז, כירכרות, מכוניות, רכבות, מטוסים. סוף סוף אתם עושים משהו. חלליות? עד שלמדתם להגיע לכוכב אחר אתם שולחים פעמיים איזה גרוטאה וממשיכים הלאה. זה כי אני אפור? אתם כמו תינוקות, נמשכים לדברים צבעוניים. יש לי צד שלם שבחיים לא ראיתם, הצד האפל של הירח אתם קוראים לו. ואותכם זה בכלל לא מעניין.
כל שנה אני מתרחק בשלוש נקודה שמונה סנטימטר. מישהו מכם שם לב?
כל כך עסוקים במלחמות שלכם ובמפורסמים שלכם. אתם כבר לא מתרגשים ממני. רק ילדים שמים לב אלי, עד שהם נצמדים לאיזה מסך. לא כותבים עלי שירים, לא מציירים אותי, לא מסריטים אותי, לא מדברים עלי. הפעמים היחידות שמישהו מדבר עלי זה כשאני מסתיר לכם את השמש, חס וחלילה. ליקוי חמה. מה כל כך לקוי שפעם אחת אני לפני השמש? מזל שאני מתרחק ממכם. בטח לא תרגישו בחסרוני.
לאט לאט אני אראה לכם קטן יותר ויותר. זה לא יהיה מיידי, אבל בצעדים מתונים אני הולך ולא חוזר. אתם יודעים, זה כוח הכבידה שלי שיוצר לכם את הגיאות, כוח הכבידה שלי שיוצר את השפל. בלעדיי, כל הימות והאגמים יהיו מישוריים ומשעממים ולא יהיו לכם מילים יפות לתקופות של שגשוג או דרדור. יום אחד אני אתנתק ואשייט לי בחלל, אתם תראו, אתם תביטו למעלה בלילה ואני כבר לא אהיה שם. אתם תפנו מבט למעלה מכל התאורה המלאכותית הזו, תנסו לחפש עיגול מוכר בשמיים, ותגלו שאתם לבד בעולם.
צוחקים, מחייכים, יוצרים. מתייאשים ומתחילים מחדש, משתפרים. למדתם להכניע את הטבע, למדתם לא לפחד, למדתם לשרוד. אני ראיתי אותכם מתחילים לדבר, מתחילים לבנות. ראיתי אותכם מתאהבים במבט ראשון, מקריבים את עצמכם. אני ראיתי אותכם נולדים פעם אחר פעם.
שלוש נקודה שמונה סנטימטר. משנה לשנה אני רואה אותכם פחות ופחות. קצת יותר קטנים, קצת יותר חשוכים. מפה כבר קשה לראות במה אתם עסוקים, מה אתם מנסים. מדי פעם זיקוקים, ולפעמים גם פיצוצים ועשן. אחת לכמה זמן יש גם איזו חללית או לווין שיוצאים לחקור את החלל העמוק. אני, לא רוצה לצאת לשם, אין שם כלום בשבילי. אני אצלול אל השחור הזה, אתנגש בכוכבים אפורים כמותי. בלי מטרה ובלי שימוש. לא מועיל לאף אחד.
אתם עם כל הידע והטכנולוגיה שלכם, לא יכולים לעזור לי? הייתי פה בשבילכם תמיד, מאיר את האפילה, שומר עליכם. זה הזמן להחזיר טובה, לא תזכרו לי חסד נעורים? עכשיו אתם גדולים וחזקים אבל פעם הייתם חלשים ופגיעים. אל תתנו לי ללכת, אני רוצה להיות איתכם. אני רוצה להתרגש איתכם ולאהוב איתכם, אני רוצה לראות אותכם מצליחים, אני הירח שלכם ואתם השמש שלי.
אני רוצה לראות אותכם נולדים ומתים פעם אחר פעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה