שריפה //

תמיד יהיה בחור שחושב שזוגתו היא פלא היצירה, בזמן שזוגתו חושבת שהוא כורח המציאות.
לנצח תהיה אישה שתסתכל על הגבר שלה בהערצה, והוא יסתכל עליה בחזרה וירגיש צביטה שהוא וויתר מוקדם מדי.
כמו בכל זוגיות, גם לפנינו יש צד אחד שמושיט את ידו מעלה, וצד אחר שנותן ליד המושטת לאחוז בו, ולא יותר מזה.

הזוגיות הזו מתרחשת בדירה קטנה וצפופה בדרום תל אביב, דירה שלכל הדעות מתומחרת בהרבה מעל גבול הטעם הטוב, אבל זה לא מפתיע, העם הנבחר הוא גם העם החמדן. בקומת הכניסה שוכנת חנות פלאפונים גנובים שקהל היעד שלה הוא כושים שחצו את מדבריות אפריקה בשביל המדבר המוסרי בכנען. בקומה הראשונה מתגוררת אישה מבוגרת, יחד עם בנה הלוקה בשכלו, שניהם בני עדות המזרח. העובדה שלאישה יש הליכון של זקנים עם כדורי טניס מתחת למוטות, מסגירה את זה שהיא מבוגרת. וגם השפמנון שצמח לה מחוסר טיפוח. העובדה שבנה כבר נושק לגיל 43 וחודשיים, ועדיין יש לו כתמי שתן על המכנסיים, מסגירה שהוא לוקה בשכלו. גם האישה וגם בנה, חיים על קצבות מהמדינה.
בקומה השנייה, משהו לא כשר מתרחש. אחת ליום נכנס בחור צעיר עם שקיות מלאות אוכל, ויוצא עם שקיות מלאות זבל, ופרט לזה אין נכנס ואין יוצא מהדירה. לעיתים עולים מאחורי הדלת קולות בכי, צעקות ונשים מייללות, ומעל הכל אפשר להבחין בצהלות סוס. בהחלט לא כשר.

ובקומה השלישית, מתקיימת הזוגיות שלשמה התכנסנו כאן. במיטה שוכבים להם זה לצד זו, גבר ואישה. הם כבר שש שנים ביחד, מתוכם ארבע שנים הם גרים בדירה של האישה. הם החליטו לעבור לדירה שלה כדי שיהיה לה נוח להגיע לעבודה, במכון הפתולוגי באבו-כביר. היא שומרת על המתים, שלא ינסו לעשות שום דבר שלא מצופה מהם. היא טובה בעבודה שלה, מאז שהיא נכנסה לתפקיד, לא הייתה תקרית אחת של גופה שהחליטה להתעורר. לא שמישהו זוכר מה היה לפני שהיא נכנסה לתפקיד, היא שם כבר כל כך הרבה זמן שכולם מניחים שהיא פשוט הייתה שם מאז שבני אדם החלו למות. אף אחד לא חושב על זה שאולי מישהו אחר ביצע את התפקיד לפניה, ואולי בכלל הייתה תקופה שלא הופקד שומר על הגופות. אבל כן, היא שם כבר המון זמן. היא כל הזמן אומרת שזהו, היא תסיים את הלימודים ותמצא עבודה אחרת. אבל את הלימודים היא לא מסיימת, ובינינו זה נראה שהיא נהנית מהעבודה שלה. זו הממלכה הקטנה שלה, שבה כולם הם נתיניה הצייתנים, בלית ברירה.

הם שוכבים במיטה זה לצד זו, גבר ואישה. הם בדיוק סיימו להתנות אהבים. להזדיין. לו השכנים מהקומה למטה היו מסוגלים לשמוע משהו מעבר לצהלות הסוסים, הם כנראה היו שומעים את האישה גונחת וצועקת את שמו של אלוהים בהנאה. הוא אהב לשכב עם האישה הזו. כשהם שכבו אלו היו הפעמים היחידות שהוא ראה איך היא מתמסרת ונכנעת לו ומפסיקה להיות לו לרועץ.

מאז שהוא ראה אותה הוא חשב שיש לה קצת רשע בעיניים. אבל הוא היה מסונוור מהיופי שלה, שסימא את עיניו, והדחיק את הרוע. הייתם מצפים שאלוהים יכיר בחורות בדרך רומנטית וקסומה, אולי ליד איזה באר כשהיא שואבת מים לגמלים, אבל הקדוש ברוכו היה טיפוס הרבה יותר ביישן ומפוחד כשזה הגיע לעניינים של בינו לבינה. אולי זה היחסים הרעועים עם בני ישראל שעשו אותו נכה רגשית וחסר יכולת לבטוח באנשים.

ידידה טובה שלו ממגדל, מריה, רצתה לסדר לו את חברה שלה. היא אמרה לו, שמע, ישראל ה' אלוהינו, זו בחורה ממש חמודה מבית טוב. אמא שלה עורכת-דין ואביה גובה חובות. היא עצמה – מקסימה. קשוחה מבחוץ, ומבפנים היא מבעבעת ולוהטת כמו תחתית של הר געש. ואיזה קימורים...

איך קוראים לה, אלוהים שאל.

אשמדאי, אמרה מרים.

איזה מין שם זה לבחורה, תהה אלוהים.

זה מהתנ"ך, אמרה מריה. אבל כולם קוראים לה פוקה.

הדייט הראשון שלהם היה צנוע וידידותי. הם טיילו בפארק הירקון בחמישי בערב, שיא הקיץ. הם צחקו, הכירו. אלוהים לא רצה להגיד כלום, אבל הוא ידע שהוא מתאהב. אפילו שמדי פעם היא עצרה כדי לצייר כוכב על הרצפה ולשחוט חתול במרכזו, הוא קיבל אותה כמו שהיא.

היא חשבה שהוא רגוע מדי, משעמם מדי, צודק מדי. היא אהבה לחיות את הרגע. אחרי הצבא היא נסעה להודו, שם היא נתקעה לשנה. אי אפשר להעריך כמה סמים היא ניסתה בחלק הזה של הטיול, רק נגיד שכשהיא המשיכה מהודו לתאילנד, אפשר היה לתפוס ראש מלאכול את הפטריות שצמחו לה על המוח. בתאילנד היא מאוד נהנתה אבל זה כבר לא היה קשור לסמים. זה יותר היה קשור לכמות החטאים שאפשר לקיים בעיר אחת מלאת תועבה ונוזלי גוף של אירופאים זקנים. נשמות מסכנות. לארץ היא חזרה רק אחרי שהשוודי הזקן שהכירה בבנקוק מת מהתקף לב באמצע הסקס. לא מיד אחרי שהוא מת, בערך חודש לאחר מכן, כשכבר לא כיבדו את הכרטיס אשראי שלו.

היא חזרה לארץ, מצאה את הדירה הזו בתל אביב והתחילה לעבוד במלצרות. התחילה לעשות תואר ראשון בתקשורת. עברה שנה, עברה שנתיים, עברה שלוש, עכשיו כבר עברו חמש שנים והיא עדיין מנסה לסיים את התואר. בנתיים היא רק החליפה את המלצרות בגופות קרות.

הקדוש ברוכו לעומת זאת, היה בחור יותר ממוקד. הוא עבד במחלקת יולדות באיכילוב. מדי יום הוא עזר להביא חיים לעולם, להפיח רוח חיים במה שעד לפני כמה חודשים היה רק תאים שמתחלקים במיטוזה. הוא היה שמח. כולם אהבו אותו, כולם קראו לו בכל מקום שהלך. כולם ידעו שהם יכולים לסמוך עליו לעזור כשהם צריכים. הוא היה בחור טוב בכל רמ"ח חוסר מוחשיותו.
היה לו הכל בחיים, משרה טובה, דירה בצפון הישן של תל אביב, ובמקום חיית מחמד שתשאיר לו שערות בכל הבית, היה לו את עמישראל בשנות האלפיים – חמוד אבל דורש השגחה. אבל כל יום הוא חזר הביתה, וידע שחסר לו משהו. היו בחורות מזדמנות, כשהוא היה ממש חרמן. אם פרעה לא הצליח, אז לבחורות תל אביביות אין סיכוי לעמוד בפני עשר המכות של יהוה-צבאות, קריצה קריצה.
הוא חיפש משהו אמיתי, משהו שישלים אותו. הוא רצה אהבה שתשרוף אותו. הוא קיבל אהבה שמכלה אותו.

הוא עדיין אוהב אותה, אבל הוא לא יכול איתה. היא משגעת אותו. יש לה מה להעיר על כל דבר שהוא עושה. איפה הוא שם את הבגדים שלו, מתי הוא יוצא וחוזר, על מה הוא מוציא את הכסף שלו. בהתחשב בזה שהיא מוציאה גם את הכסף שלה וגם את שלו, הוא חשב שזה בכלל לא עניינה על מה הוא מוציא את הכסף שלו. היא יוצאת עם חברות שלה, חוזרת הביתה כשהיא מסטולה, מסריחה ועם מספרי טלפונים של בחורים בכיס, והוא לא אומר לה כלום. היא מעירה לו על התספורת שלו, היא צוחקת על מה שהוא לובש, אחרי כל ביקור אצל המשפחה שלו היא צועקת עליו שהמשפחה שלו מטומטמת והיא לא באה איתו יותר בחיים לארוחות שישי, הוא אומר לה אשמדאי מאמי, תירגעי, אבל היא ממשיכה לדרוך עליו, להקטין אותו, לשנוא אותו. כשהיא מתחרפנת, אלוהים לא יכול לעזור לה. היא משתוללת, צועקת, משליכה חפצים. אחרי כמה דקות היא נרגעת, וחוזרת להתרסה הרגילה שלה. היא בכלל לא צריכה זוגיות. טוב לה לבד, טוב לה בחורים אקראיים. היא רק צריכה מסיבות, אלכוהול, סמים, זיונים, מוזיקה, אוכל. טיסות לחו"ל. לפני שבוע היא החליטה שהיא נוסעת ללאס וגאס, עם הכרטיס אשראי של ה'. היא אפילו לא אמרה לו מתי היא תחזור. זה עשה לה טוב לראות את הכאב בעיניים שלו. היא שמחה כשהיא ראתה אותו מתכנס בתוך עצמו ומתייסר. כל הזמן לעשות את הדבר הנכון, כל הזמן לדאוג לכולם, כמה אפשר. לתרום, לעזור, לסלוח, לקבל בהבנה. היא ציפור דרור, או דרקון נושף אש, היא לא יכולה להאכיל עדר פרות. היא צריכה קצת, ורוצה הרבה. היא מרגישה שאלוהים כולא אותה, לא נותן לה לפרוח. מחזיק אותה קרוב לאדמה, שומר אותה בגבולות המוסר שמתאימים, לטענתו. רק בעבודה, עם הגופות, היא מרגישה בשליטה. בגלל זה היא אוהבת את העבודה שלה. שם אין אף אחד שיגיד לה מה לעשות. המתים האלה שייכים לה, והם הגיעו לשם באשמתם, ומגיע להם להיות שם, ועכשיו הם שלה. היא תעשה בהם כרצונה. אף אחד אחר חוץ ממנה לא יודע מה קורה שם, כשהיא שם עם הגופות. רק נגיד שלמזלם של הגופות, הן כבר מתות. ככה הן לא מרגישות את מה שאשמדאי עושה להן. הם בטח חשבו שכשהם ימותו הם יגיעו לגן עדן. לו רק הם ידעו שהם מגיעים לידיה של אשמדאי, שמחפשות להוציא את כל התסכול. התסכול שמצטבר לה בבטן, מכל הצדקנות שסביבה. מכל הלעשות טוב הזה. מתי הוא יבין שזה לא מתאים לכולם? מתי הוא יבין שהיא לא כזו? שיפסיק לעטוף אותה באהבה שלו, היא מרגישה אותו בגרון שלה, בוורידים שלה, רוצה שהיא תהיה חיובית, שהיא תשמח, שהיא תחייך, שהיא תאהב. הוא לא מבין שהיא אומללה. נכון, היא תמיד אהבה קצת פלפל בכל דבר. קצת סיכון, קצת ריגושים. לא יותר מכל אחד אחר. אבל הוא מכבה אותה, נותן לה מבטים מאוכזבים, שופט אותה, מחנך אותה, מאלף אותה. אי אפשר לאלף את רוח החופש, אי אפשר להרגיע ילד שובב. איך הוא לא מבין את זה. איך הוא לא רואה את זה. הוא דוחק אותה לפינה וזה מוציא ממנה יותר ויותר רוע. זה אף פעם לא היה כזה גרוע, עכשיו זה מחריד. היא נהנית לראות את הגופות מושחתות, היא נהנית לראות את יהוה-צבאות החזק כואב עד עומקי נשמתו, זה עושה לה טוב. וזה בגללו, זה בגללו, זה בגללו. היא נהנית לראות כאב, רק ככה היא מרגישה משהו. כשיש כאב, וכשהוא מזיין אותה. והכי טוב אם כואב לה כשהוא מזיין אותה. היא יודעת שעמוק בפנים גם הוא כועס, וזה יוצא ממנו רק בסקס. הוא מזיין אותה חזק, בלי עכבות. מזיין אותה חזק, אולי בתקווה שאם הוא יכניס את הזין שלו חזק מספיק, תצא ממנה רוח החופש, או רוח הזדון כמו שהוא קורא לזה. הוא מזיין אותה חזק, וזה כואב, ואת זה היא מרגישה. אם לא היה את הסקס היא הייתה הולכת מזמן. הוא הורס אותה. הוא משחית אותה כמו שהיא משחיתה את הגופות. היא הייתה מאוהבת בו, עכשיו היא אוהבת אותו, ובכללי היא שונאת אותו. והוא יודע את זה. היא רוצה ללכת. הוא רוצה שהיא תלך. היא לא יכולה ללכת כי הוא מחזיק אותה.

הוא יודע שהוא מחזיק אותה, אבל היא לא מבינה שאם היא תשחרר את עצמה מהבל הבלים, יהיה להם טוב. לכל אחד מגיע עוד הזדמנות, לכל אחד מגיעה סליחה. אם היא רק תנסה, אם היא רק תתרכז בעיקר ולא במסביב, אם היא תרגע, יהיה לה טוב. ואם לאשמדאי יהיה טוב, לאלוהים יהיה טוב. הוא רוצה לשנות אותה. והיא רוצה לשנות אותו. אז מי כאן מושיט את היד למעלה, ומי נותן שיאחזו אותו.